<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף ז.</h2>
גרסינן בשבת [י"ד ע"א] ידים הבאות מחמת ספר אותו יום גזרו עליהם טומאה משום דר' פרנך דאמר האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, ואח"כ גזרו טומאה על ידים בין באות מחמת ספר ובין שלא מחמת ספר, מפני שידים עסקניות הן, וכל כתבי קדש אפי' תו"מ ומגילת אסתר מטמא הידים. ואתשל מרב האי אי נאמר אסתר אינה מטמאה הידים, והשיב למאי הלכתא אצטריך לכון, מי אית השתא טומאת ידים בתרומה, אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דכיחידאי אתוקם והלכה כסתם משנה וכל ישראל חושבין לה בהדי כתבי ק'. מה דפרש רב האי דלית הלכתא כשמואל שפיר, אבל מה שכ' למאי אצטריך הך הלכה, כיון דליכא טומאת ידים השתא, לעולם אצטריך, דאי מגילת אסתר מטמא ידים מצילין אותה מפני הדליקה ואסור לאחזה ערום כשאר כ' קדש ונוהגין בה קדושה. והכי אמר רב נהוראי גאון כל כ' קודש אסור לאחזן ערום ודמטמאין הידים כס"ת.
<h2>דף טז:</h2>
שירת הים ושירת דבורה כותב אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח כיצד שורה ראשונה מאז ישיר עד ויאמרו כותב כסדר ואח"כ מתחיל,
לאמר	000000אשירה לה' כי גאה גאה	 סוס
ורוכבו רמה בים	 עזי וזמרת יה ויהי לי
וכך עושה ל' שורות כנזכר בהל' סופרים והתם מונה והולך התיבות שמתחיל בהם כל שורה ושורה. ושירת האזינו מניח ריוח באמצע כל שטה ושטה כשעור ריוח פרשה ואם שנה פסול. בניו של המן ופ' מלכים דיהושע כותב אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה, איזה אריח את ואת, ואיזה לבנה פרשנדתא דלפון. בניו של המן אם אין כתובין במגלה מעכבין ואין אדם יוצא בה י"ח וצריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופו.
<h2>דף יח:</h2>
הלמ"מ שאין כותבין התורה אלא בדיו שהוא שחור ועשוי ממימי עצים ושרף שמבשלים אותן והכתב מהם אינו נמחק ואם כתב בשאר צבעונים כגון אדום או בחול של זהב פסול וכל נקב שדיו לח, כמו שכותבין בו, עובר עליו ואינו יוצא בצד האחר אינו נקב, אבל אם יוצא לא יכתב עליו שהרי האות נחלק לשתים ואין הכתיבה תמה ואמר רב האי לענין ספר המנוקד דקתני כברייתא [מסכת סופרים פ"ג] שאין קורין בו בצבור אפי' גרר הנקודות אין קורין בו והואיל והכי הוא אם העלהו מעלין אותו וקורין בו. ואע"ג שקראו בשבת או בי"ט בספר המנוקד כהן לוי ישראל וכו' מביאים אחר וקורין בו, שכך כ' משה רבנו לישראל תורה שאינה מנוקדת, ובא וראה שכמה דברים נקראים חלוף מן הכתוב כגון ישגלנה ישכבנה וכיוצא בזה אין כותבין אלא המסורת אבל המקרא לא נכתב וכן כל שהוסיף בס"ת סימנים שלא נמסרו לנו כגון שעשה סימנים להפסק פסוקים או שהניח פנוי כשעור פרשה במקום שאין סיום פרשה אין קורין בו כבר כתבנו שאסור לכתוב ס"ת שלא מן הכתב ויש מי שאומר שהסופר צריך לקרוא כל תיבה בפה קודם שיכתבנה מדאמר בהקומץ רבה [מנחות ל' ע"א] עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב דמשמע קודם שכתב אמר כל תיבה ותיבה. מיהו יש ספרים דלא גרסו אלא הקב"ה אומר ומשה כותב. סת"ם צריך לכתוב בימין כדאמרינן [מנחות ל"ז ע"א] קשירה בימין ככתיבה בימין ואם כתב בשמאל פסול דלא מקרי כתב דהא אפי' לענין שבת אמרינן דפטור דלאו דרך כתיבה בכך [שבת ק"ג ע"ב] ואטר ימינו ודאי כותב בשמאלו ואם כ' בימין פסול ושולט בשתי ידיו נמי כותב בימינו כדאמרינן... [חסר].
כתבה בסם ובסיקרא לא יצא עד שיכתבנה אשורית על ספר ובדיו. ואסור לכתוב אות א' שלא מן הכתב, מזוזה צריכה שרטוט תפלין א"צ שרטוט, אידי ואידי נכתבין שלא מן הכתב מ"ט מגרס גריסן. אמרו רבואתא מדאמר מגלה צריכה שרטוט דכ' דברי שלו' ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה, אלמא ס"ת צ' שרטוט. ואמר רב האי הא דאמר מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה, מאן אמתה של תורה אלעזר ומשה ונשיאים ועדה פי' משה ואלעזר ונשיאים ועדה היינו דברי בנות צלפחד דכתיב ותקרבנה בנות צלפחד ותעמדנה לפני משה ולפני וגו' אעפ"י שהם דברי נשים צריכין שרטוט כך במגלת אסתר אעפ"י שהן דברי נשים ושתי ואסתר צריכה שרטוט, וחד מרבואתא פי' מלמד שצריך שרטוט כאמתה של תורה על מזוזה קאי שיש בו עקר אמונת עול מלכות שמים, דאי אס"ת ל"ל דברי שלו' ואמת הא אמרינן [מגילה י"ט ע"א] מגלה צריכה אשורית וספר ודיו אתי' כתיבה כתיבה, ותכתב אסתר והתם כ' ואני כותב על הספר בדיו, ואמרינן נמי [מנחות ל"ד ע"א] מזוזה בעי כתיבה על ספר אתי' כתיבה כתיבה מס"ת ותו אמר רב [מגילה שם] מגלה נקראת ספר ואגרת, ספר שאם תפרה בפשתן פסולה כס"ת, אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה, אלמא דאיכא למילף מס"ת דקרי' ספר וכתיבה, ואי ס"ת בעי שרטוט לילף מגלה מיני'. ויש להשיב מדקריא ספר לא ידיענן דכולה בעיא שרטוט, דגבי תפירה נמי אמר התם דלא צריך כולה לתפור בגידין מדקריא לה נמי אגרת, וה"נ הו"א מקצתה בלא שרטוט שרי דאגרת לא משרטטי אינשי. והו"א נמי דוקא ס"ת דקדושתה יתרה ויש בה אזכרות הרבה צריכה שרטוט, משא"כ במזוזה והוי מסתבר טפי לדמותה לתפלין דלא בעו שרטוט. ובסופרים נמי תני' מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה דנקראת ספר וכן בירוש' [מגילה פ"א] ר"א בשם ר' לעזר כ' דברי שלו' ואמת ונאמר להלן אמת קנה אל תמכור הרי היא כאמתה של תורה וצריכה סירטוט, וקרא אמת קנה בכתבי הכתובים אמור, דתני קמי' דרי"ו [ברכות ה' ע"א] כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים מוחלין לו כל עוונותיו דכ' בחסד ואמת יכופר עון חסד זו ג"ח, אמת זו תורה דכ' אמת קנה, אלמא ס"ת בעי שרטוט. ותו מצאנו בסופרים [פ"א] גבי ס"ת הלמ"מ שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו, וכל יריעה שאינה מסורגלת פסולה. והא דתנן [מגילה ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפלין ומזוזות, אלא שספרים נכתבין בכל לשון, תו"מ אין נכתבין אלא אשורית, רשבג"א אף ספרי' לא התירו אלא יונית, וארי"ו הלכה כרשב"ג... [חסר]
<h2>דף יט.</h2>
אתמר [מכות י"א ע"א] ספר שתפרו בפשתן חד אמר כשר וחד אמר פסול, מאן דאמר פסול דכ' לזכרון בין ע' למען תהי' תורת ה' בפיך איתקש תורה לתפלין, ותפלין צריכות תפירה בגידין מהלמ"מ, ומ"ד כשר כי איתקש למותר בפיך, להלכות לא איתקש אמר רב חזינא לספרי דבי חביבי דתפירי בכיתנא ולית הלכתא כותי'. ואמרינן נמי [מגילה ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שספרים נכתבין בכל לשון וכו' הא לענין לתופרן בגידין וליטמא הידים זה וזה שוין, ואמרינן נמי מגלה נקראת ספר דכ' ונכתב בספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת דכ' אגרת הפורים, לומר לך שאינה חמורה ממש כס"ת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה, מכל הני מוכח שס"ת שתפרה בפשתן פסולה.
<h2>דף כו:</h2>
תשמישי מצוה כגון סוכה לולב שופר ציצת נזרקין, תשמישי קודש כגון דלוסקמי ספרים תפלין ומזוזות ותיק ס"ת ונרתק דתפלין ורצועותיהן נגנזין, ותשמיש דתשמיש לאו כתשמיש דמי. אמר רבא מריש הוי קאמינא האי כורסי' תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזינא דזמנין מנחי ס"ת עלוי' אמינא תשמיש קדושה הוא ונגנז וכן פריסא. האי תיבתא דאירפט נעבד תיבתא זוטא שרי, כורסא אסור, כורסא, נעבד כורסא זוטא שרי, דרגא לכורסא אסור, פריסא רבה דבלי, מעבדא זוטא, אי נמי כסותא לספרי שרי, לחומשין אסור. הני זבילי וקמטרי דחומשי וספרי תשמישי קדושה הן ונגנזין.
תשמישי ק' דאזמינהו ולא כרך בהו, א"נ כרך בהו ולא אזמינהו שרי לאשתמושי בהו כד' גבי תיק דתפלין צר בהו ולא אזמינהו או אזמינהו ולא צר בהו, שרי למיצר בהו פשיטי. מטפחת הספרים שבלו עושין מהם תכריכים למת מצוה וזו היא גניזתן. ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח, אפי' אצל שונה הלכות, ואראב"י ובכלי חרס שנ' ונתתם בכ"ח למען יעמדו ימים רבים, ומשום כבודו של חכם קוברין אצלו, ואי ליכא חכם שונה הלכות גונזין אותה וקברינה בי קברי. יריעה שבלתה לא יטול ב' ויחזיר ב' אלא נוטל ג' ומחזיר ג', ומה שהוא מחזיר במדת כתב הראשון הוא מחזיר.
<h2>דף כז.</h2>
גוללין ס"ת במטפחות חומשין וחומשים במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשים, ולא חומשים במטפחות ס"ת, ומניחין תורה ע"ג תורה, וחומשים ע"ג נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים ע"ג חומשין, ולא ח' ע"ג תורה. נשאל מרב האי מאי לכתוב חומשים קראי ופתרונם בלשון ערבי והשיב יש בזה משום נשיאות חול על קודש, ואמרו אין מניחין חומש ונביאים וכתובים על תורה ולא נביאים וכתובים על חומש וקא מעייני רבנן שיריעה נופלת ע"ג חברתה והאיך מניחין חול על קודש.
אין מוכרין ס"ת ישן ליקח בו חדש משום פשיעותא ואי כתוב ומונח לאפרוקי בעיא ולא אפשטא ולקולא עבדינן. ת"ר לעולם לא ימכר אדם ס"ת אעפ"י שאין צריך לו, יתר ע"כ אמר רשב"ג אפי' אין לו מה יאכל ומוכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. מצא ספרים [ב"מ כ"ט ע"ב] קורא בהן אחד לל' יום והשואל ס"ת מחברו לא ישאילנו לאחר, מאי ארי' ס"ת כל מידי נמי אין השואל רשאי להשאיל, ס"ת איצטריך, סד"א ניחא לאינש למיעבד מצוה בממונו קמל"ן דהכא לא ניחא לי' דמפסיד ספריו.
<h2>דף לב.</h2>
העומד לקרות בתורה פותח ורואה ואוחז ס"ת ומברך ברכו את ה' המבורך ועונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואמר רב סעדי' שאף הוא עונה עמהם ואח"כ מברך על התורה, ואחר שקרא מברך אחריו והם עונין אמן. ואם עונה עמהם ה"ז חכם. ועונין אמן אחר המברך בתורה אעפ"י שאינו שומע הברכה, ואין זה בכלל אמן יתומה מההוא דפרק החליל [סוכה נ"א ע"ב] כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והן עונין אמן, ומקשי הא הוי אמן יתומה דלא שמעו הברכה אלא בהנפת סודרין וקא מפרקי רבואתא בקה"ת לבד עשו כן ולא בתפלה ולא בדבר שש"צ מוציא רבים י"ח והכי בגמ' דבני מערבא [סוכה פ"ה ה"א] ובימה של עץ באמצע וחזן עומד עלי', עמד א' לקרות בתורה, הי' הממונה מניף בסודרין ועונין אחריו אמן ע"כ ברכה וברכה שהי' מברך. הגולל ס"ת יעמידנו כנגד התפר, שאם יקרע יקרע התפר. הגולל ס"ת גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, כלומר אם ס"ת מונח על ברכיו וארכו לרוחב גופו אם ירצה לגוללו יגלל עם העמוד הרחוק מגופו, שאם יגלל בעמוד הסמוך לגופו יפול העמוד הרחוק מגופו לארץ שאין דבר מחזיקו, ששתי ידיו על עמוד הפנימי אחוזות, אבל אם גוללו עם העמוד מבחוץ לא יפל העמוד שהוא בפנים וסמוך לגופו שהרי גופו מחזיקו, אבל לאחר גלילה כשמהדקו יאחז העמוד הפנימי, דאם יאחז החיצון להדקו, מניח זרועותיו על ס"ת ואסור. ויש מי שפרש כשבא לגלול ס"ת יהפך הכתב אל פניו ויגולל מבחוץ ולא יגולל מבפנים לחוץ, ואחר שנגלל במטפחת יהדק סוף ההדק בפנים לצד פניו, כדי שאם בא לפתוח ולקרות ימצא ההדק לפנים ולא יצטרך להפוך הספר להסיר ההדק. ג' דברים [ברכות נ"ה ע"א] מקצרים ימיו של אדם מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא דכ' כי היא חייך ואורך ימיך וכו'. והקורא בתורה כהלכתו מאריכין לו י"וש שנ' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, וכ' ארך ימים בימינה בשמאלו עשר וכבוד, ואמרינן למאימינים בה ארך ימים וכ"ש עשר וכבוד, למשמאילים בה עשר וכבוד איכא ארך ימים ליכא והיינו דאמר ר' אמי [ברכות ח' ע"א] לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם צבור ב' מקרא וא' תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
